בתקופה האחרונה הגיעו אלי מספר תיקים עם בעיה משותפת. במקרים אלו המוריש מבקש לצוות את עיזבונו בצוואתו בכפוף לתנאים מסוימים שקבע בצוואה, כאשר מטבע הדברים, המועד שבו יתקיימו התנאים (אם יתקיימו) יהיה מועד מאוחר יותר מהיום שבו תקוים הצוואה.
הקושי בצוואות הללו נובע מכך, שלמרות שלמעשה מדובר בנאמנות בצוואה (הקדש לפי סעיף 17(א)(2) לחוק הנאמנות), המילים "נאמנות" או "הקדש" אינן מוזכרות בצוואות כלל, והמנגנון שמעוגן בסעיף כתוב לעתים באופן שגוי או חסר, ומכאן גם בעייתי ליישום בפרקטיקה לאחר שניתן צו קיום לגבי הצוואה.
בפוסט הזה ארצה להתייחס לשני תיקים כאלה, כאשר כל אחד מהם מעלה בעיה אחרת שניתן למנוע אותה מראש ע"י ניסוח מתאים של הצוואה.
תיק 1
לקוח פנה אלי וביקש להתייעץ לגבי צוואותיהם ההדדיות של הוריו, ובפרט לגבי סעיף מסוים לפיו ההורים מורים למנהל העיזבון להחזיק בסכומי כסף מסוימים עבור הנכדים, כאשר חלק מהסכום ישוחרר לכל נכד במועד שחרורו מצה"ל, וחלק אחר ישוחרר מאוחר יותר לצורך מימון לימודים האקדמיים. למרות זאת, כאשר ניתן צו קיום לגבי הצוואה הראשונה, לא מונה מנהל עיזבון.
כאן הקושי נובע בראש ובראשונה מבלבול בין נאמן למנהל עיזבון. אמנם שני בעלי התפקידים הללו מנהלים רכוש לטובת אחרים, אך כל אחד מהם כפוף למערכת דינים שונה, פועל באופן אחר ולמטרה שונה. להלן מספר הבדלים חשובים לעניין זה:
א. מתי מתמנה?
מנהל עיזבון מתמנה רק ע"י הרשם לענייני ירושה או בית המשפט. גם אם המצווה מורה על מינוי עיזבון בצוואתו, לא מדובר במינוי אוטומטי, וכדי למנות מנהל עיזבון יש צורך להגיש בקשה לרשם או לבית המשפט בהתאם, והוא ימונה רק אם אכן יש צורך בכך.
לעומת זאת, הנאמן נכנס לתפקידו מיד עם מתן צו קיום הצוואה, ואין צורך בבקשה מיוחדת כדי למנות אותו – המינוי הוא אוטומטי. לעניין זה, הנאמן נחשב כסוג מיוחד של יורש - "יורש פונקציונלי".
המשמעות היא שמוריש אינו יכול לדעת בוודאות מראש, בעת עריכת הצוואה, אם ימונה לאחר פטירתו מנהל עיזבון, ומכאן שהסתמכות על מינוי כזה בעת עריכת צוואה היא בעייתית, וזאת בניגוד למינוי נאמן.
ב. משך ותכלית המינוי
ניתן למנות מנהל עיזבון זמני או קבוע. מנהל העיזבון הזמני ממונה לרוב זמן קצר לאחר פטירת המוריש, ותפקידו הוא לכנס את נכסי העיזבון ולשמור עליהם עד למתן צו קיום הצוואה (או צו הירושה). במקרה כזה המינוי הוא לשישה חודשים וסמכויות מנהל העיזבון הן בד"כ יחסית מצומצמות. לעומת מנהל העיזבון הזמני, מנהל העיזבון הקבוע מתמנה עם או לאחר מתן הצו, ותפקידו הוא לממש את העיזבון ולחלקו בין היורשים. מינויו של מנהל העיזבון הקבוע הוא לשנתיים. כך או כך, מקובל לראות במנהל העיזבון כפתרון נקודתי לקשיים שעלולים להתעורר מהמועד בו נפטר המוריש ועד למועד בו העיזבון ממומש וכל הנכסים מחולקים.
במקרה שנידון בבית המשפט לענייני משפחה בת"א (102950-08), המורישה קבעה שמנהל העיזבון ידאג לבנה למשך כל חייו. השופטת שפרה גליק התייחסה לעניין זה וקבעה: "אין ספק שניהול עיזבון צריך להיות תכליתי, וניהול עד מלאת מאה ועשרים לא.ק [בנה של המורישה – מ.ל.]. מנוגד לכך. אוסיף עוד, כי מינוי מנהל עיזבון שתפקידו אומר במפורש שלא לחלק את יתרת העיזבון, מנוגד להוראות סעיף 82 לחוק הירושה," אשר קובע, בין היתר, שתפקידו של מנהל העיזבון הוא לחלק את העיזבון ליורשים. לפיכך, היא הגיעה למסקנה שמדובר למעשה בנאמנות פרטית, ולא בניהול עיזבון.
הנקודה לעניין זה היא, שמוריש המעוניין לעגן בצוואתו הסדר ארוך טווח במסגרתו הוא מעוניין להסמיך גורם אחראי שיפעיל שיקול דעת לגבי הנכסים וחלוקתם, לרבות ההחלטה שלא לחלק במועד כזה או אחר, נדרש למנות נאמן ולא מנהל עיזבון.
ג. היקף הסמכות וחובות דיווח
תפקידו של מנהל העיזבון מוגדר בראש ובראשונה בחוק הירושה ובתקנות שתוקנו לפיו. מעבר לכך, במיוחד לגבי מנהל עיזבון זמני – סמכויותיו מוגדרות בצו שמינה אותו. בכלל זה, מנהל עיזבון נדרש לקבל את אישור בית המשפט לפעולות מסוימות, להשקיע את כספי העיזבון בהתאם לתקנות, ולדווח על פעולותיו לאפוטרופוס הכללי במסגרת פרטה ודוחות כספיים שנתיים.
לעומת מנהל העיזבון, היקף סמכותו של הנאמן רחב יותר ונקבע בתנאי הנאמנות ע"י המוריש. כמו כן, חוק הנאמנות אינו מחייב את הנאמן לדווח לגורם ממשלתי, אלא אם מדובר בנאמנות לצרכי צדקה (הקדש ציבורי), אז הנאמן נדרש לדווח לרשם ההקדשות. המוריש רשאי למנות פרוטקטור במסגרת תנאי הנאמנות ולהעניק לו סמכויות פיקוח כפי שהוא מוצא לנכון. עם זאת, יש לציין שאם יש נהנה בנאמנות שהוא אדם שמונה לו אפוטרופוס, ייתכן שהאפוטרופוס הכללי יבקש לפקח על הנאמנות, אך מדובר במקרים ספציפיים.
תיק 2
בתיק אחר שהגיע אליי, המנוח ציווה כספים לנכדיו, אך הוסיף וציין שהנכדים יהיו רשאים לעשות שימוש בכספים רק כשימלאו להם 26 שנים, ועד אז, הוא מבקש להפקיד את הכספים בחשבונות בנק שייפתחו על שמו של כל הנכד ולהשקיע אותם בפיקדון סולידי. במקרה זה, הצוואה קיומה, ולמרות חילופי דברים עם הבנק שנמשכו יותר משנה, הכספים שיועדו לנכדים נותרו מוקפאים ע"י הבנק.
המקרה השני מעלה קושי שונה, והוא ממחיש את הפער שיכול להתעורר בין רצון המצווה "הנקי" לבין אילוצי הדין והמציאות. כך, נראה מלשון ההוראה כי כוונת המוריש הייתה שהבנק יפתח חשבון על שם אדם קטין, ולאחר מכן יסרב להוראותיו של אותו קטין באמצעות האפוטרופוס שפועל בשמו, או מאוחר יותר – של הקטין שבגר, לבצע פעולות בחשבון עד להתקיים תנאי מסוים. הוראה מסוג זה אינה מתיישבת עם זכות הבעלות בכספים ועם חובות הבנק כלפי הלקוח על פי דין. כמו כן, המוריש הוסיף וציווה כי הכספים יושקעו באופן "סולידי" עד לשחרורם, כאשר לא ברור מי יהיה זה שיישם את ההוראה ויחליט כיצד יושקעו הכספים בפועל.
לדעתי, הדרך ההגיונית ביותר לפרש את ההוראה היא כהוראה להקמת נאמנות פרטית (הקדש) בצוואה. כך, נראה שכוונתו של המוריש הייתה למנות את הבנק עצמו כנאמן לטובת נכדיו. עם זאת, ספק אם הבנק היה מסכים לקבל על עצמו את התפקיד. ייתכן שבנסיבות אלה, אין מנוס מפניה לבית המשפט, על מנת שימנה נאמן שיסכים למלא את התפקיד, וישלים את סעיף הנאמנות באופן שיאפשר את ביצועו. כך לדוגמה, בית המשפט יכול להורות לנאמן לפתוח את חשבון הבנק על שמו ולהשקיע את הכספים באופן מסוים.
לסיכום
כאשר ישנו מוריש המעוניין להתנות את ההנאה מנכסי עיזבונו בתנאים באופן שדוחה את ההנאה מהם למועד מאוחר לא ידוע, יש צורך לכלול סעיף מפורש וברור בצוואה על הקמת הקדש, במסגרתו הנכסים יוחזקו בזמן "הביניים" עד לבירור התנאים. בעת ניסוח הסעיף, חשוב מאוד להתייחס לאופן היישום בפועל בעתיד ולקחת בחשבון תרחישים עתידיים אפשריים, למשל:
1. מי הנאמן, מה יקרה אם לא יוכל למלא את תפקידו?
2. מי הנהנים, ומה יקרה אם ילכו לעולמם טרם קיבלו את חלקם בנכסים?
3. האם יש צורך לפקח על הנאמן ולדרוש ממנו לדווח לגורם שלישי (פרוטקטור)?
4. האם לנאמן יש את הסמכויות הדרושות על מנת להחזיק את הנכסים ולהשקיע אותם כראוי?
* אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק, מקיף, או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
